של רוברט י.  |  This is Kafa Style  |  כביש מספר ארבע  |  עשרת הגדולים  |  100 שירי אהבה  |  תרגומים  |  הורוסקופ שבועי  |  

התחברות לחברים


דף הבית >> עשרת הגדולים >> קולנוע >> 10 הבמאים של שנות ה-70
 
 
01 פרנסיס פורד קופולה
הסנדק II  
 

יצירת המופת של קופולה מבצעת הקבלה בין עלייתו לראש סולם הפשע של דון קורליאונה האב בתחילת המאה ה-20, ובין עלייתו של בנו, מייקל, עשרות שנים מאוחר יותר. דה-נירו הוא האבא האיטלקי ופאצ'ינו הוא מייקל, כמובן. הם לא נפגשים ולו פעם אחת במשך כל הסרט, אבל מספקים שני מיתוסים לעולמי עד.
אפוקליפסה עכשיו
 
צוות ספינת סיור מקפיץ קצין מודיעין במעלה נהרות ויטנאם במטרה לחסל קצין בכיר שיצא מדעתו והקים לעצמו ממלכה אכזרית במעבה הג'ונגל. קופולה העתיק את עלילת "לב המאפליה" של ג'וזף קונרד למלחמת ויטנאם כדי ליצור משל המציג את המלחמה בשיא כוחה וכיעורה מהפנטת, מרשימה, אכזרית, מדממת, מפחידה, ובעיקר בלתי נתפסת.
השיחה

אחד מסרטיו המוקדמים של קופולה, שזיכה אותו בשלל פרסים ובהם אוסקר, דקל הזהב וגלובוס הזהב מגולל את סיפורו של הארי קול, מומחה ידוע למעקב. בעל חברה גדולה שכר את שירותיו כדי שיצותת לשיחות של שני מועסקים. כמה שנים קודם לכן עבודתו גרמה לרציחתם של שלושה אנשים, והארי חושש שהסיפור עתיד לחזור על עצמו כעת.
הצלחת "הסנדק" הביאה לכך שכל סרט שנשא את הכתובית "פרנסיס פורד קופולה מציג..." היה להצלחה מיידית. קופולה ניצל מצב זה היטב. הוא הפיק עבור ידידו, ג'ורג' לוקאס את הסרט אמריקן גראפיטי שהיה להצלחה. קופולה כתב את התסריט לסרט "גטסבי הגדול", ובשנת 1973 צילם את יצירת המופת "השיחה" הנחשבת לאחד מסרטיו הגדולים. בסרט זה מגלם ג'ין הקמן טכנאי הקלטות פרנואידי, המתמחה בהאזנות סתר, ומובל לטרגדיה אישית, לאחר שהוא מגלה מעורבות רגשית בענייני האנשים שאת שיחותיהם הוא מקליט. הסרט היה להצלחה ביקורתית וקופתית, זכה בשלוש מועמדויות לפרס האוסקר, וכן בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 1974 צילם את "הסנדק 2". בתחילה התנגד קופולה להצעות אנשי חברת פאראמונט, בעלי הזכויות, לבימוי הסרט. אך לבסוף סוכם כי יקבל יד חופשית מבחינה אומנותית, יפיק את הסרט באמצעות חברת "אמריקן זואיטרופ", ועל אף שהמימון יגיע מ"פאראמונט", יהיה זכאי ל-13 אחוזים מרווחי הסרט. התוצאה הייתה יצירת מופת נוספת, שרבים מהמבקרים סבורים כי עלתה אף על קודמתה.

ויקיפדיה
 
02 סטיבן ספילברג
מפגשים מהסוג השלישי  
 

אבן דרך בתולדות הקולנוע המדע הבדיוני, סרטו של סטיבן שפילברג מתאר לראשונה מפגש חיובי עם יצורים מעולמות אחרים. ריצ'ארד דרייפוס (מלתעות) מגלם את דמותו של רוי נירי, אחד מבין כמה תושבים אמריקאים שנתקלים בתופעת ה- UFO's, וחשים כי מפגש היסטורי עומד לקרות.
מלתעות
 
עיירת חוף שקטה, ראש עיר מודאג, מפקח משטרה שפוחד מהים, מדען, מלח מחוספס וכריש מסוג עמלץ לבן, מרכיבים יחד את אחד הסרטים הבודדים שזכו לקונצנזוס עולמי מוחלט (ע"י הקהל והמבקרים גם יחד, שלא לומר האקדמיה, גלובוס הזהב וכו') ושנחשב עד היום (ובצדק) לאחד ממותחני האימה הטובים ביותר שנעשו אי פעם.
שוגארלנד אקספרס

סרט מרדף ובריחה מודרני המפעיל מאות רבות של כלי רכב הנעים בטור אחר זוג הורים המבקשים לקבל חזרה את בנם שהשלטונות מבקשים למוסרו לאימוץ. המרדף אחריהם מקבל מימדים מוגזמים ומאבקם הופך לסמל בעיני התושבים שהם עוברים על פניהם. אחד מתפקידיה הטובים ביותר של גולדי הון.
לאחר הצלחתו של "דואל" החל ספילברג לעבוד בתעשיית הקולנוע. סרטו הראשון היה "שוגרלנד אקספרס" בכיכובה של גולדי הון, סרט אשר התבסס על מקרה אמיתי - אסיר נמלט ואשתו יצאו לקבל חזקה על בנם שנמסר לאימוץ. סרט זה זכה בהצלחה בביקורת ובקופה שאפשרה לספילברג להתקדם לעבר הפרויקט הבא שלו - "מלתעות", על פי ספרו של פיטר בנצ'לי. סרט זה תיאר עיירת נופש קטנה הנרדפת על ידי כריש ענק. זו הייתה הצלחתו הקופתית הגדולה והראשונה של ספילברג, והכנסות הסרט עלו על מאה מיליון דולר. כבר בסרט זה ניכרים המרכיבים אשר יהפכו ל"נוסחה" של ספילברג, עליה יחזור שוב ושוב בצורות שונות בהצלחה רבה - ההתמודדות עם גורם גדול מהחיים ועל טבעי (המשאית ב"Duel", הכריש ב"מלתעות", הדינוזאורים בפארק היורה ואלוהים עצמו ב"שודדי התיבה האבודה"), מוסר ההשכל לפיו אל לו לאדם להתערב יתר על המידה במעשי הבריאה ("פארק היורה", "שודדי התיבה האבודה", ואפילו "דו"ח מיוחד" בו נכשל ניסיון למנוע פשעים באמצעות קריאת מחשבות), הצגת הגיבור כ"כל אדם" אמריקני (הבלטת מלחמתו בגורם זר - כריש, חייזרים, נאצים, דינוזאורים. כולם לא אמריקנים או אף אנטי-אמריקנים), שחזור מדויק של אלמנט טבעי או תקופתי יוצא דופן (הצגת כריש ענק "אמיתי", דינוזאורים "אמיתיים", חייזרים "אמיתיים", או אף נאצים "אמיתיים" ב"רשימת שינדלר"), תוך שימוש נרחב באפקטים מיוחדים.

ויקיפדיה
 
03 ברנרדו ברטולוצ'י
הטנגו האחרון בפאריז   
 

מרלון ברנדו הגאוני בתפקיד הראשי כאדם שאיבד את אשתו ובורח להרפתקה מינית ללא סייגים בעיר האורות. הסרט חולל מהומות כשיצא ונחשב לאחת הסנסציות הגדולות של עולם הקולנוע בראשית שנות ה-70 . עם מריה שניידר (ג'יין אייר) בתפקיד האישה האנונימית. מהפנט, ארוטי, מושלם.
הקונפורמיסט
 
סרטו הפוליטי והמורכב של ברנרדו ברטולוצ'י מתאר את חניכותו של פשיסט. מרצ'לו חי ברומא ועובד בשביל מוסוליני. הוא מתחתן עם אישה צעירה ויפה ונוסע לפריז לירח הדבש שלו. מעבידיו מבקשים שיתחקה אחר עקבותיו של מורה שלו, מתנגד לשלטון הפשיסטי, אבל מהר מאוד יתברר כי משימתו של מרצ'לו מפורשת ואלימה יותר.
1900

דרמה תקופתית רחבת יריעה הממוקמת באיטליה, ועוקבת אחר חייהם של שניים. האחד הוא בנו הממזר של איכר , המגולם על ידי ז'ראר דפרדייה, והשני בן לבעל אדמות – הלא הוא רוברט דה נירו. על רקע השינויים הפוליטיים הסוערים שעוברת איטליה בחצי הראשון של המאה העשרים.
ב-1971 זכה לפרסום בינלאומי בזכות סרטו "הקונפורמיסט". הסרט עוסק במתנקש פשיסט שנוסע לפריז של שנות ה-30 כדי לרצוח פרופסור אנטי-פשיסטי שהיה פעם מורה שלו. צלם הסרט היה ויטוריו סטוררו, שהמשיך לאחר מכן לשתף פעולה עם ברטולוצ'י. הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל ניו יורק ב-1971 והביא לברטולוצ'י הצלחה ופרסום בינלאומי. כיום נחשב הסרט כאחד מהסרטים המשפיעים ביותר של שנות ה-70. במאים כמו פרנסיס פורד קופולה ופול שרדר מודים שהסרט השפיע עליהם באופן מובהק. ברטולוצ'י ניצל את הצלחתו כדי ליצור את סרטו הקונטרוברסלי והמפורסם ביותר, "הטנגו האחרון בפריז". הסרט התחיל כסדרת חלומות שחלם הבמאי לאחר יציאת "הקונפורמיסט" לאור. ברטולוצ'י השתמש בדמויות אלו כדי לכתוב תסריט על גבר מבוגר ומדוכא המעורב ברומן סוער עם צעירה בת 18. הסרט גרם לסנסציה בינלאומית בגלל קטעי הסקס והעירום הבוטים שהופיעו בו. כוכב הקולנוע הנודע, מרלון ברנדו, שיחק בתפקיד הראשי והשתתפותו בסרט, שנחשב על ידי רבים כפורנוגרפי, זעזעה את הקהל. השחקנית הראשית, מריה שניידר, הפכה לכוכבת וסמל מין בעקבות הסרט (אם כי לא לשנים רבות). "טנגו אחרון בפריז" נחשב על ידי כמה מבקרים חשובים ביותר, במיוחד פולין קייל, כסרט מהפכני ובעל חשיבות עצומה ונחשב כיום כאחד מהסרטים הטובים והחשובים ביותר של התקופה.

ויקיפדיה
 
04 סידני לומט
אחר צהריים של פורענות    
 

גיבוריו הגרוטסקיים של לומט יוצאים לשדוד בנק בלי לדעת בעצם מה הם צריכים לעשות. אחד השודדים קרוב לפיגור ורעהו עושה זאת כדי לגייס כסף לשם מימון ניתוח שינוי מין לחברו. במזג אוויר לוהט הם נתקעים עם בני ערובה מבלי לדעת מה לעשות עמם, כאשר על הבנק צרים כוחות משטרה רבים, אספסוף צמא דם, וגם  אמצעי התקשורת.
רשת שידור
 
בשנת 1975 שולט הטרור באמצעי התקשורת ונראה שהדרך היחידה להשיג אחוזי צפייה היא להפחיד אנשים. הווארד ביל הוא קריין שפוטר מרשת טלוויזיה גדולה, מאבד את שפיותו והופך למטיף כנגד התקשורת. למרבה המזל, זה בדיוק מה שהיה חסר לרשת לצורכי רייטינג, והיא הופכת את ביל למטיף הטלוויזיוני הראשון.
אקווס

עיבוד מאלף של סידני לומט (רשת שידור, אחר צהריים של פורענות) למחזה זוכה פרס הטוני של פיטר שאפר (אמדאוס). ריצ’ארד ברטון (מי מפחד מוירג’יניה וולף) בהופעה מרתקת כפסיכיאטר החוקר את מניעיו של נער צעיר שגרם לעיוורונם של שישה סוסים.
סידני לומט (באנגלית: Sidney Lumet; נולד ב-25 ביוני 1924 בפילדלפיה, פנסילבניה) הוא במאי קולנוע יהודי-אמריקאי, שביים יותר מ-50 סרטים, בהם הסרטים קוצרי השבחים "שנים עשר המושבעים" (1957) ו"רשת שידור" (1976). הוא זכה בפרס גלובוס הזהב לבימוי ובשנת 2005 זכה בפרס אוסקר למפעל חיים עבור "שירותיו הגאוניים לתסריטאים, מבצעים ולאמנות הקולנוע". לומט היה שחקן לפני שהתחיל לביים. אביו, ברוך, היה שחקן בתיאטרון יידיש, ואמו, יוג'ינה, הייתה רקדנית. כבר בגיל ארבע הוא החל לשחק בתיאטרון עם אביו ושיחק גם בברודוויי עד שנות החמישים.

ויקיפדיה
 
05 מילוש פורמן
קן הקוקיה    
 

טור דה פורס של ג’ק ניקולסון כמק’מרפי, אסיר הנשלח לבית חולים לחולי נפש, ומגלה עולם שבו שללו מהחולים את אנושיותם. בראש השוללים עומדת המפלצת הגדולה, האחות ראצ’ד (בגילומה של לואיז פלצ’ר, שכמו ניקולסון קיבלה אוסקר על תפקידה), והמפגש איתה דוחף את מק’מרפי לצאת למלחמה שסופה טראגי.
שיער
 
המחזמר שכבר מזמן הפך לקלאסיקה על הימים האחרונים שלפני הגיוס לוייטנאם שחווה צעיר מן המערב התיכון בקרב קהילת היפים בניו יורק. כל השירים הבלתי נשכחים(Manchester, England England) וסצנות LSD הזויות בסרט הכי מגניב שנעשה בשנות השבעים, עם טריט וויליאמס, ג'ון סאבאג' ובברלי ד'אנג'לו.
התפשטות

סרטו האמריקאי הראשון של מילוש פורמן (שיער, קן הקוקיה) עוסק בזוג הורים שבת הטיפש-עשרה שלהם ברחה מהבית. השניים יוצאים לחפשה, נפגשים עם הורים נוספים שתרים אחר ילדיהם הסוררים, ומגלים שיותר מכל דבר אחר, זהו מסע לגילוי נעוריהם שלהם. קומדיה מבריקה על פער הדורות המעמיק בעקבות המהפכה המינית.
ב-1971 ביים פורמן את סרטו הראשון בארצות הברית: התפשטות (Taking Off). הסרט שהופק על ידי אולפני יוניברסל בתקציב נמוך וללא כוכבים בולטים, היה קומדיה אשר תארה את פער הדורות בחברה הבורגנית האמריקאית על רקע התנועה האנטי ממסדית אשר סחפה חלק ניכר מהדור הצעיר בארצות הברית בשנות השישים. הסרט זכה לשבחי הביקורת, במיוחד האירופאית, אך לא זכה להצלחה מסחרית. ב-1972 השתתף פורמן, יחד עם עוד שבעה במאים נודעים (ביניהם קון איצ'יקווה, ארתור פן, קלוד ללוש וג'ון סלזינג'ר) בפרויקט אשר תעד את הפן הספורטיבי של אולימפיאדת מינכן ונקרא "Visions of Eight". ב-1975 זכה פורמן להצלחתו הגדולה הראשונה כאשר ביים את קן הקוקיה (One Flew Over the Cuckoo's Nest) על פי ספרו של קן קיזי. הסרט אשר מתרחש ברובו בין כתלי בית חולים פסיכיאטרי, היה דרמה אנטי ממסדית וזכה בחמישה פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והתסריט המבוסס על סיפור הטוב ביותר. שני השחקנים הראשיים, ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר זכו בפרס על משחקם. הסרט זכה בפרסים רבים אחרים, כולל פרס גלובוס הזהב בשש הקטגוריות החשובות ביותר.

ויקיפדיה
 
06 סטנלי קובריק
התפוז המיכני    
 

הסרט שמר, למרות עשרות השנים שחלפו מאז יציאתו למסכים, על יכולת לזעזע גם בימינו ספוגי המין והאלימות. מעקב קר וחריף אחר צמיחה של אלימות בחברה. מנהיג כנופיית רחוב אלימה במיוחד האוהב מוסיקה קלאסית ואת התשיעית של בטהובן במיוחד, נשלח לכלא בו הוא הופך לשפן נסיונות של השלטונות על מנת למחוק את נטיותיו האלימות.
בארי לינדון
 
בארי לינדון, עריק מצבא הוד מלכותה לצבא הקיסר הפרוסי הוא מרגל מקצועי, מהמר, פלייבוי אופנתי, בן איכרים ששואף לכבוש מקום של כבוד במבצר האריסטוקרטיה האנגלית של המאה ה19-. תוך שהוא נסמך על ציורים מהמאה השמונה עשרה קובריק העמיד סצנות מרהיבות, מוקפדות ועמוסות כל טוב.
הניצוץ

סרט האימה המופתי המתאר את תהליך שגעונו של סופר כושל ומתוסכל שמקבל משרה כשומר בבית מלון נידח ומבודד בעונה מתה, מקום שבו שנים מספר קודם לכן רצח בעל תפקיד דומה את כל בני משפחתו בעזרת גרזן. "הניצוץ" מהווה נדבך חשוב במכלול יצירתו של סטנלי קובריק (התפוז המכני) למרות השינוי בסגנון ובשפה הקולנועית.
אחרי "2001", קובריק ניסה להתחיל הפקה של סרט על חייו של נפוליאון בונפרטה. אך לאחר שנכשל בהשגת מימון, הוא פנה לחיפוש אחר הפקה שאותה יוכל לסיים מהר בתקציב מוגבל. לבסוף התפשר קובריק על "תפוז מכני" (1971). הפרשנות שלו לרומן של אנתוני ברג'ס הוא התחקות אפלה ומזעזעת אחר אלימות בחברה האנושית. הסרט שוחרר בתחילה בארצות הברית עם דירוג צפייה X, האוסר על צפייה מתחת לגיל 17, ועורר מהומה ניכרת. סרטו הבא של קובריק, שיצא לאור בשנת 1975, היה עיבוד קולנועי לספרו של ויליאם מייקפיס תאקרי משנת 1844, "מזלו של בארי לינדון", הידוע גם בשם "בארי לינדון". זהו רומן פיקרסקי על הרפתקאותיו ועל ביש מזלו של מהמר אירי מהמאה ה-18 אשר מנסה לטפס בסולם החברתי. לאחר ששירת בצבא הפרוסי, לינדון מקדם את עצמו אט-אט אל תוך החברה האנגלית הגבוהה, ובסופו של דבר נושא לאישה את הרוזנת מלינדון. עולם האצולה מתברר כגן עדן ריקני, משעמם ונרקב. לינדון אינו מצליח לשמור על מעמדו החדש, ולאחר סדרת מקרים הוא נופל בחזרה לנקודת ההתחלה שלו.

ויקיפדיה
 
07 רוברט בנטון
קרמר נגד קרמר 
 
סרט דרמטי מרגש ורב עוצמה שהפעיל היטב את בלוטות הדמע בבתי הקולנוע. אישה נוטשת את בעלה ומותירה אותו עם ילדו בן השש בו הוא חייב לטפל. לאחר תקופת סבל וצער עומד האב במבחן והופך הורה למופת. כאמור, דרמה שהפכה לאחד מהסרטים הבולטים ביותר על מעמד המשפחה בימינו. הופעות מרתקות של מריל סטריפ ודסטין הופמן.
הצגה מאוחרת
 
למרות שהוא בקושי מתפרנס לכסות את ההוצאות היומיומיות שלו, הבלש המזדקן איירה וולס (ארט קארני) לוקח על עצמו לטפל בתיקי גירושין ומסרב לצאת לפנסיה.
כאשר שותפו נרצח בעת טיפולו בתיק חשוב מחליט איירה לפתור את התיק בעצמו גם אם אינו רואה כל קשר לרצח שותפו.
חברה רעה

מערבון ריאליסטי משועשע על כמה צעירים לא מקובלים חברתית שמגלים עולם ומלואו בשממה האמריקנית וזה בזה. סרטו של רוברט בנטון (קרמר נגד קרמר, הכתם האנושי) עם ג'ף ברידג'ס הצעיר (פישר קינג, סיביסקיט).
רוברט בנטון (באנגלית: Robert Benton; נולד ב-29 בספטמבר 1932), במאי ותסריטאי אמריקאי, זוכה שלושה פרסי אוסקר ופרס גלובוס הזהב. בנטון נולד בוואקסאצ'י, טקסס ולמד באוניברסיטת קולומביה. הוא החל את דרכו בתעשיית הקולנוע כתסריטאי של הלהיט הקופתי "בוני וקלייד" (1967), סרט שקיבל 10 מועמדויות לפרס האוסקר, כולל לתסריט המקורי של בנטון. לאחר מכן, כתב בנטון את התסריט לסרטו של ג'וזף ל. מנקייביץ' "איש נוכל היה", בו כיכבו קירק דאגלס והנרי פונדה ולקומדיה "מה נשמע דוק?", בכיכובה של ברברה סטרייסנד. לאחריהם פנה לבימוי. סרטו הראשון כבמאי היה המערבון "חבר מרעים" (1972), בכיכובו של ג'ף ברידג'ס, הסרט קיבל ביקורות פושרות, אך זו הייתה הפתיחה לקריירת בימוי מוצלחת ביותר. חמש שנים אחר כך ביים את סרט הפשע "הלייט שואו", עליו היה מועמד לאוסקר על התסריט. ב-1979 ביים את סרטו הידוע מכל, "קרמר נגד קרמר". דרמה משפחתית שעסקה באב חד הורי, אותו גילם דסטין הופמן, הנאלץ לגדל את בנו בן השש לאחר שאשתו (מריל סטריפ) נטשה אותו. הסרט זכה להצלחה קופתית וביקורתית רבה, והיה חלק מהגל השני של הפמיניזם. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, ביניהן שניים לבנטון עצמו - בימוי ותסריט. סרטו הבא היה המותחן "ליל הדממה" (1982) בו כיכבה פעם נוספת מריל סטריפ.

ויקיפדיה
 
08 בוב פוסי
כל הג'אז הזה
 
מסכת חייו המרתקת וגדושת האירועים הייחודיים של כוריאוגרף בימה נודע ברגעי התהילה הזוהרים ובתקופות הנפילה הקשות בתהום הבדידות. מערכות היחסים הבין אישיות ההפכפכות אותן קיים האמן, בהן שזורים ריגושים ואכזבות, מוצגות על רקע עולם השואו ביזנס הדינמי והמסחרר בסיפורו האוטוביוגרפי של הבמאי בוב פוסי.
קברט
 
לייזה מינלי גדולה מהחיים כסאלי באוולס (אוסקר על תפקיד ראשי), האמריקאית המתגוררת בברלין ועובדת למחייתה כזמרת. הסרט מתאר את משולש האהבים שלה עם סופר אנגלי ואריסטוקרט גרמני ביסקסואל. הכוריאוגרף הגדול, בוב פוסי, ביים על פי הנובלה של כריסטופר אישרווד. עם ג'ואל גריי שזכה באוסקר ומייקל יורק.
לני

דסטין הופמן הענק בתפקיד הסטנדאפיסט המיתולוגי לני ברוס, שאיים על השמרנות האמריקאית והגדיר מחדש עם הפה הגדול שלו (היותר מדי גדול לתקופתו...) את המושג "חופש הדיבור". סיפור חייו העצוב של האיש שנלחם ונלחם עד שאורח חייו, ובעיקר השימוש האינטנסיבי בסמים והמעצרים הכרוכים בו, הכריע אותו.
בוב פוסי (נולד ב-23 ליוני, 1927) היה כוריאוגרף מחזות זמר, במאי ובמאי סרטים. הוא זכה ב-8 פרסי טוני לכוריאוגרפיות שלו ועוד אחת כבמאי וזכה בפרס האקדמיה לבמאי ב-1972 על קברט. שמו המלא הוא רוברט לואיס פוסי והוא נולד בשיקגו לאבא נורווגי ואמא אירית והיה לצעיר מבן 6 אחיו. הוא חבר לצ'ארלס גראס, עוד רקדן צעיר והחלו לעבוד כ-"אחים ריף". הם הופיע באולמות שיקגו באזור. בגיל 15 העלה את הכוריאוגרפיה הראשונה שלו - קטע בידור במועדון לילה שהתבסס בעיקר על סקס, מה שהפך מאוחר יותר לסימנו המסחרי של פוסי. לאחר ששירת בחיל הים האמריקאי, השקיע פוסי שנתיים בבי"ס למשחק לפני שיצא לדרכו כחלק מלהקה. פוסי עבר להוליווד עם הרצון להיות הפרד אסתר הבא. הופעותיו הראשונות על המסך כללו את Give a Girl A Break, The Affairs Of Dobie Gillis ו-Kiss Me, Kate שכולם יצאו ב-1953. כוריאוגרפיות אלה שביצע הכניסו אותו לתודעה בברודווי. ב- 1960 בוב פוסי התחתן עם גוון ורדון, שהייתה הכוכבת בהופעותיו האחרונות של פוסי, מאז ששמע אותה שרה את "מה שלולה רוצה, לולה מקבלת", במהלך עבודתו עם אבוט. עכשיו, פוסי כבר היה הכוריאוגרף והמנהל האומנותי של הופעותיו. הוא הפך לאחד מהבמאים הנדירים הללו ששמם היה מפורסם יותר משמות כוכבי יצירותיו.

ויקיפדיה
 
09 מייקל צ'ימינו
צייד הצבאים 
 
סרטו של מייקל צ'ימינו שלימד דורות שלמים את חוקי המשחק של הרולטה הרוסית, וגם משהו על יחסה המורכב של אמריקה למלחמת וייטנאם. קבוצת צעירים מקהילה סלאבית נשלחים למות בשדות הקטל. יצירת מופת בעלת היבטים פוליטיים ואנתרופולוגיים עם רוברט דה נירו, מריל סטריפ, וכריסטופר ווקן.
חזיז ורעם
 
סרט פעולה מצוין, על ידידות בין שני גברים, היוצאים, עם שניים אחרים, לבצע שוד בנק. קלינט איסטווד מגלם פושע ותיק, המנסה לשחזר שוד מלפני כמה שנים, לאחר שלא עלה בידיו למצוא את השלל מהפיאסקו ההוא. קצת מצער, ללא ספק. עכשיו הוא מצרף אליו פרטנר חדש, רענן ומשעשע, בגילומו של ג'ף ברידג'ס.
שערי החופש

יצירה שהיא אנטי-מערבון שמעמת מגדלי בקר עשירים עם אוכלוסיית מהגרים ענייה בווייאומינג של סוף המאה ה-19. על רקע האירועים הפוליטיים טווה צ'ימינו סיפור אהבה משולש שבו השריף מתחרה עם אקדוחן על ליבה של אישה. וילמוש זיגמונד הגדול אחראי על הצילום הספקטקולרי. עם כריס כריסטופרסון  ואיזבל הופר הנפלאה.
צ'ימינו כתב תחילה תסריטים לסרט המדע הבידיוני "Silent Running", ולסרט "שובו של הארי המזוהם" (הסרט השני בסדרה "הארי המזוהם"). ב-1974 כתב את התסריט לסרט "חזיז ורעם", שנקנה על ידי חברת ההפקות של קלינט איסטווד, "מאלפאסו". איסטווד התכוון לביים את הסרט בעצמו, אך שוכנע על ידי צ'ימינו לאפשר לו לביים את הסרט. הסרט בבימוי של צ'ימינו הפך להצלחה מסחרית. לאחר הצלחת "חזיז ורעם", נהנה צימינו מיד חופשית יחסית בליהוק שחקנים ובבימוי סרטו השני, "צייד הצבאים" בשנת 1978. הסרט נחל הצלחה רבה בקופות, והביקורות היו אוהדות. הסרט זכה במספר פרסי אוסקר, ביניהם לסרט הטוב ביותר, וצ'ימינו עצמו זכה בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר. סרטו הבא של צ'ימינו, "שערי החופש", יצא ב-1980. צ'ימינו רכוב על ההצלחה הגדולה של צייד הצבאים, היה על גג העולם. ניתן לו חופש חסר תקדים על ידי האולפנים, והוא היה יכול להחליט כל דבר בנוגע לסרט, מבלי להתייעץ עם המפיקים. בשל כך, עלות הסרט תפחה מיום ליום ועלתה בהרבה על התקציב הראשוני, מצב שכמעט והביא את האולפן, "יונייטד ארטיסטס", לסף פשיטת רגל.

ויקיפדיה
 
10 וודי אלן
הרומן שלי עם אנני 
 
אלווי סינגר הוא קומיקאי ניו יורקי מתוסבך, פקעת נוירוזות מלאת הומור עצמי, שמדבר למצלמה ופורש בפנינו את הרומן שלו עם אנני, אותה מגלמת דיאן קיטון. תמצית פילוסופיות החיים של אלן בשיא הקריירה שלו, היא מופת של קומדיה והגות פוסטמודרנית. הסרט שהכיר לעולם אופנת הנשים את החליפה הגברית והעניבה.
כל מה שרצית לדעת על מין
 
שבע מחוות לתקופות השונות בקולנוע, כולן קשורות במידה זו או אחרת לשאלות סקסולוגיות. השאלה "האם מעוררי חשק מיני עובדים?" נענית בסיפור על ליצן החצר, המנסה לפתות את המלכה ומאבד את ראשו. לעומתה, השאלה "מה קורה לגוף בזמן פליטת הזרע?" נענית במערכון המתרחש בגוף הגברי, בשיאו של מפגש עם בחורה... קורע.
מנהטן

שיר אהבה לעיר ניו-יורק, כמחווה רומנטית של וודי אלן, המתעלמת מחלקיה האפלים של העיר. וודי אלן מתרכז במילייה של האינטלקטואלים הדברנים, אליהם הוא משתייך, כשהוא מנסה להיחלץ ממילייה זה, המדבר על אמנות בלי להיות מסוגל ליצור אותה, באמצעות אהבה תמימה לנערה בת טיפש עשרה, אך בוגרת בהרבה מחבריו האחרים.
בשנת 1972 שיחק בסרט "שחק אותה סם" שביים הרברט רוס. הסרט מבוסס על מחזה שכתב אלן, שהועלה בהצלחה רבה בברודוויי. היה זה שיתוף הפעולה הקולנועי הראשון שלו עם דיאן קיטון. בשנת 1976 כיכב בסרט "שם בהשאלה" (The Front), שבוים בידי מרטין ריט; סרט זה בחן ברצינות את תופעת הרשימות השחורות בהוליווד בשנות החמישים. הוא שב לביים ב-1977 בסרט "הרומן שלי עם אנני", סרט שסימן מפנה חשוב להומור מתוחכם יותר (הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר). הוא ביים גם כמה סרטי דרמה רציניים. סרטיו המצליחים ביותר הופקו בעשר השנים שהחלו עם הפקת "הרומן שלי עם אנני"; הצלחות ביקורתיות וקופתיות אחרות היו "מנהטן" ו"חנה ואחיותיה". על אף הצלחותיו הרבות ובשבחים רבים מהאקדמיה, נהג אלן להיעדר באופן קבוע מטקסי האקדמיה, גם כשזכה בפרס אוסקר על הסרטים "הרומן שלי עם אנני" ו"חנה ואחיותיה". למעשה, בערב הטקס הוא נוהג ללכת אל מועדון ג'אז קבוע בו הוא גם מנגן. בשנים האחרונות סרטיו זכו להצלחה רבה יותר באירופה מאשר באמריקה.

ויקיפדיה
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
 כל הזכויות שמורות למפעיל האתר www.poems.co.il

צמיד מידע רפואי מוצרי פרסום מסגרות לתמונות הדפסה על כובעים | שרוכים מודפסים | הדפסה על חולצות