של רוברט י.  |  This is Kafa Style  |  כביש מספר ארבע  |  עשרת הגדולים  |  100 שירי אהבה  |  תרגומים  |  הורוסקופ שבועי  |  

התחברות לחברים


דף הבית >> עשרת הגדולים >> קולנוע >> 10 הבמאים האיטלקים
 
 
01 פדריקו פליני
ג'ולייט של הרוחות 
 

סיפור התקדמותה האיטית של אישה לקראת שחרורה ועצמאותה. "נראה לי, כי החופש, ובמיוחד חירותה של האישה, אינו ניתן במתנה, אלא חייב להיכבש", כך תיאר פליני את הסרט, בזמן שעבד עליו. מבחינה מסויימת, פליני חוזר כאן אל הדמות שעיצב עם ג’ולייטה מאסינה ב"לה סטרדה" ו"בלילות כיביריה". סיפורה של אישה החיה את הדמיון, כאילו היה מציאות.
שמונה וחצי
 
במרכז הסרט עומד במאי סרטים השוקד על סרטו הבא, פרויקט שאפתני, מורכב, הגורם לו להרהר מחדש על כל עשייתו הקולנועית, אמונותיו, אהבותיו, ואורח חייו בכלל.  המבנה הסיפורי נשבר ומתפרק שוב ושוב, בין הווה עמוס עלילות משנה קטנות, בהן מככבות בעיקר נשותיו השונות ובין חלומות וחזיונות העוסקים בעיקר בילדותו של הבמאי.
חיים מתוקים

אוסף אפיזודות שמתארות את חיי הבוהמה הדקדנטית של רומא בשנות החמישים דרך מסעו הלילי של עיתונאי פפראצ'י בגילומו של מרצ'לו מסטרויאני. הסרט משלב קרקס אורבני עם תודעה, זיכרון והרהור על טעם החיים. לעולם לא נשכח את הריקוד של מסטרויאני עם שחקנית המשנה, אניטה אקברג האלוהית, בבריכת המשאלות.
פדריקו פליני (באיטלקית: Federico Fellini;‏ 20 בינואר 1920 - 31 באוקטובר 1993), במאי קולנוע איטלקי, אחד מיוצרי הקולנוע הגדולים ביותר בכל הזמנים, שהפך לאגדה באיטליה מולדתו. נולד וגדל ברימיני, עיירת תיירות בצפון איטליה, והתחנך בבתי ספר קתוליים, דבר שהשפיע רבות על יצירתו. פליני התחיל את הקריירה הקולנועית שלו בתור תסריטאי לסרטי נאו-ריאליזם איטלקי. את תסריטו הראשון כתב ב-1939, ב-1945 השתתף בכתיבת התסריט לרומא עיר פרזות, וב-1951 ביים את סרטו הראשון - Luci del varietà. בתחילת דרכו כבמאי נצמד פליני למסורת הנאו ריאליסטית והמשיך בסגנונה. ב- 1954 זכה בפרס האוסקר על סרטו "לה-סטרדה" שהיה לסרט הראשון שזוכה בקטגוריית הסרט הזר. הסרט מתאר קורותיו של אמן קרקס נודד, אותו מגלם אנתוני קווין ושל שולייתו בגילומה של ג'ולייטה מסינה, אשתו של פליני וכוכבת רבים מסרטיו. סרט בולט נוסף מהתקופה הזו הוא "לילות כביריה" (1957) גם כן בכיכובה של ג'ולייטה מסינה אשר זכה גם כן בפרס האוסקר לסרט הזר.

ויקיפדיה
 
02 ויטוריו דה סיקה
שתי נשים 
 

איטליה 1943. צ’זירה (סופיה לורן), אלמנה צעירה, מחליטה לעזוב את רומא המופצצת עם רוזטה בתה בת ה13- ולשוב דרומה אל כפר הולדתה. המסע נערך באמצעי תחבורה שונים וברגל תחת אש. רוזטה נכבשת בקסמיו של מיקלה הסטודנט (ז’אן-פול בלמונדו), אבל הוא נמשך אל צ’זירה שמסרבת להעתר לחיזוריו.
גונבי האופניים
 
מסע של אב ובנו, החולפים על פני רומא מוכת האבטלה, שלאחר מלחמת העולם השנייה, בחיפוש אחר זוג אופניים,שנגנב מהם. זהו אחד הסרטים החשובים של הניאו-ריאליזם האיטלקי, שהשפיע על עשיית הקולנוע בעולם כולו. דה סיקה, ההומניסט שבין יוצרי הניאו-ריאליזם, מערב מוטיבים מלודרמטיים, סנטימנטליים, במסמך חברתי נוקב.
הגן של פינצי קונטיני

סיפורה של משפחת פינצי קונטיני, משפחה יהודית אמידה מפררה. הסרט מתאר את שקיעתה של המשפחה האריסטוקרטית על רקע השלטון הפאשיסטי של מוסוליני באיטליה והנאציזם המתפשט באירופה. בני המשפחה שהופכים להיות לא מקובלים מתכנסים בתוך חומות האחוזה שלם ומצפים לגורלם הבלתי נמנע.
ויטוריו דה סיקה (7 ביולי 1901 או 1902 - 13 בנובמבר 1974), במאי ושחקן קולנוע איטלקי. אחד מהמייסדים והבמאים הבולטים בזרם הנאו-ריאליזם האיטלקי. הסרטים שביים זכו לפופולריות גדולה והביאו לתודעת הציבור ברחבי העולם את עולמם של אנשי מעמד הפועלים באיטליה. נולד בסורה שבמרכז איטליה וגדל בעיר נאפולי במשפחה קשת יום. כבר בנערותו יצא לעבודה כפקיד. נמשך מגיל צעיר למשחק ובזכות מראהו הנאה זכה כבר בגיל 17 לשחק בסרט. ב-1923 הצטרף לחבורת תיאטרון ובסוף שנות העשרים כבר נחשב כשחקן פופולרי מאוד בהצגות תיאטרון שרובן היו קומדיות קלילות. הוא החל לשחק גם בסרטים בעלי אופי דומה וגם שם צבר הצלחה מרובה. ב-1940 הוא החל לביים סרטים ושוב, בדרך כלל קומדיות קלילות. ב-1943 חל מפנה כאשר בסרטו החמישי של דה סיקה "הילדים צופים בנו" הוא הראה בעבודת הבימוי שלו עמקות מפתיעה ומגע רגיש בעבודה עם שחקנים ובמיוחד עם ילדים.

ויקיפדיה
 
03 אטורה סקולה
יום מיוחד 
 

סופיה לורן מגלמת את דמותה של עקרת בית איטלקייה, שבעלה הפאשיסט וילדיהם יוצאים לרחוב ביום המפגש בין היטלר למוסוליני. כשהיא לבד בביתה, יוצר איתה קשר אחד משכניה, הומוסקסואל שנרדף על ידי השלטונות. בין שתי דמויות השוליים, נרקמת חיבה גדולה שמשנה את הדרך בה הם רואים את העולם.
הנשף
 
אולם ריקודים מהווה מיקרוקוסמוס של החברה הצרפתית במשך 50 שנה, משנות השלושים ועד שנות השמונים. זוהי פאנורמה מסוגננת של חיים, אהבה, בדידות, מלחמה ושלום. מערכות היחסים מועברות ללא דיאלוג דרך ריקודים, מוסיקה ותלבושות.
המשפחה

סיפורה של משפחה איטלקית מרומא, לאורך 80 שנה, במאה ה- 19, מובא באמצעות חייו וקולו של אחד מבניה: "שמי קרלו. נולדתי בבית הזה לפני 80 שנה... כל חיי התגוררתי בבית הזה, ככל הנוגע לי, מעולם לא עשיתי שום דבר גדול. אחרים עשו את זה במקומי. מחוץ לחלונות ביתי היו מלחמות, מהפיכות, ציפיות גדולות ואכזבות מתונות.
אטורה סקולה (איטלקית: Ettore Scola; נולד ב-10 במאי 1931), במאי קולנוע ותסריטאי איטלקי. סקולה נולד בטרוויקו, איטליה, וגדל ברומא. הוא למד משפטים ברומא, אך מעולם לא התכוון לעסוק בתחום. רבים מסרטיו נעשו במסורת הקומדיה האיטלקית תוך שהם מצטיינים בשילוב של מבט פסיכולוגי יחד עם מסר חברתי, וביחסי פרט-חברה. הוא מתמקד רבות ב"אנדרדוג" תוך התייחסות להקשרים החברתיים. בין סרטיו: Una giornata particolare, יום מיוחד, והמשפחה (סרטו האוטוביוגרפי ביותר).

ויקיפדיה
 
04 ג'וזפה טורנטורה
סינמה פרדיסו 
 

הסרט המרגש והמאוד מצליח שבוחן את מעמד הקולנוע באיטליה לאורך השנים דרך סיפור ידידותם של מקרין זקן וילד קטן שלימים הופך לבמאי קולנוע. מלודרמה מרשימה, אפית באימפקט שלה, סנטימנטאלית אך לעולם לא מאוסה. יצירת מופת סוחפת שתיכנס לספרי ההיסטוריה. פיליפ נוארה מרשים עד דמעות בתפקיד הראשי.
מוכר החלומות
 
סרטו המוערך של ג’וזפה טורנטורה (סינמה פרדיסו, מלנה), שהיה מועמד לאוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר. סרג’יו קסטליטו (המטבח של מרתה) מגלם את ג’ו מורלי, נוכל העובר בין עיירות ומתחזה למזהה כשרונות מאולפן הוליוודי. עלילה מלאת חיוניות ובידור על הקסם שבקולנוע ובחלומות.
מלנה

רנאטו הצעיר לא יכול להוריד את עיניו ממלנה, אישה יפהפיה ונחשקת שגרה כמוהו בעיירה קטנה בסיציליה בתקופת המלחמה. כמו רנאטו, כל הנערים בעיירה חרמנים על מלנה, למעשה כל הגברים גם כן, מה שלא עושה להם טוב ליחסים עם נשותיהם בבית. הנשים, מצידן, רק מחכות שמשהו רע יקרה למלנה, ואז מגיעה הידיעה שבעלה נהרג בקרב.
טורנאטורה נולד בכפר בגריה ליד פאלרמו שבסיציליה, איטליה. גילה עניין בתיאטרון ומשחק מגיל 16. בהמשך החל להתעניין בקולנוע. סרטו הראשון היה סרט תיעודי בשם Le minoranze etniche in Sicilia (המיעוטים האתניים בסיציליה) אשר זכה בפרס בפסטיבל סאלרנו. לאחר מכן הועסק על ידי חברת הטלוויזיה הציבורית של איטליה RAI. סרטו הקולנועי הראשון באורך מלא - Il Camorrista - יצא לאקרנים בשנת 1985. פרסומו העיקרי בא בעקבות הסרט סינמה פרדיסו העוסק בשובו של בימאי סרטים מצליח לעיירת הולדתו בסיציליה להלוויית מורו וחברו, ובהעלאת הזכרונות על ילדותו ונעוריו באותה העיירה. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר וכן בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.

ויקיפדיה
 
05 רוברטו בניני
החיים יפים 
 

זהו סרט הומניסטי שבמרכזו אהבת אדם בכלל ואהבת אב לבן בפרט. בחלקו הראשון, הסלפסטיקי, מתואר סיפור אהבתם של מלצר יהודי שלומיאל ומורה נוצריה, המאורסת לפשיסט, בטוסקנה של שלהי מלחמת העולם השנייה. בחלקו השני של הסרט, הטעון והמורכב, נשלחים האב והבן למחנה ריכוז, ואליהם מתעקשת להצטרף גם האם.
שטן קטן שלי
 
מוריס, כומר אמריקאי המתגורר באיטליה נתקל במקרה מוזר המובא לטיפולו. ג'ודיטה, מעצבת שיער, החלה לדבר אנגלית בקול גברי עמוק, להתנועע בצורה משונה וללבוש מעיל פרווה במזג אוויר חם. כולם מאמינים שהתנהגותה נובעת מפרוסת עוגה ענקית שאכלה לילה קודם לכן, אך מוריס מזהה מיד את הסימפטומים ה"שטניים" ומחליט לבצע גירוש שד.
ג'וני סטאקינו

קומדיית חילוף זהויות רומנטית ושובת לב, מעשה ידיו של הקומיקאי הנפלא, רוברטו בניני (נרדפי החוק) ואשתו המקסימה ניקולטה בראצ'י (החיים יפים). בניני מגלם תפקיד כפול של נהג אוטובוס נאיבי שחייו נשזרים באלה של גאנגסטר מקומי הקרוי "הקיסם" (גם הוא בניני), לאחר שצעירה מפתה אותו לאחוזה מבודדת.
לאחר "נרדפי החוק" המשיך בניני לשחק בסדרה של קומדיות דוברות איטלקית והפקות בינלאומיות שזכו להצלחה מעבר לגבולות איטליה. בין היתר שיחק בסרט "שטן קטן שלי", לצד וולטר מתאו, "המפלצת" וב־"ג'וני סטקינו", אותם ביים בעצמו. המדובר בקומדיות עממיות, הנשענות על משחקו המוגזם של בניני, על חילופי זהויות, ועל הופעתה של ניקולטה בראשי לצדו. בשנת 2002 יצר בניני גרסה חדשה לספר הילדים הקלאסי מאת קרלו קולודי "פינוקיו", אשר הייתה לסרט הקופתי ביותר באיטליה בשנה זו. בניני מוערך אף כחרזן מאלתר (צורת אומנות מקובלת במולדתו טוסקנה), וכן ידוע כמי שלמד בעל פה את "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי ומסוגל לומר אותה מראשיתה ועד סופה.

ויקיפדיה
 
06 לינה ורטמולר
שבע היפהפיות 
 

בעירה מכנים אותו פסקלינו שבע היפהפיות - על שום שבע האחיות הכעורות בהן הוא מטופל, כולן בתולות חסודות תוצרת סיצליה , ששום גבר סיצליאני שטוף הורמונים אינו מורשה לגעת בהן. מה שלא מפריע לו, קזנובה דה- לה- שמאטה עם תסרוקת אה-לה קלארק גייבל, לנהל רומנים עם כל בנות הכפר שנמשכות אליו כמו זבובים.
אהבה ואנרכיה
 
איכר מנומש, בא לרומא בכדי להתנקש במוסיליני. הקשר האנרכיסטי שלו היא סלומה, יצאנית פופולרית. מיד לאחר הגעתו של טוניטו הוא מתאהב ביצאנית צעירה בשם טריפולינה. כיוון שהמאדאם חייבת לו טובה, היא משחררת את טריפולינה לשני ימי חופש בחברתו, אך בדיוק באותם יומיים הוא אמור לבצע את ההתנקשות הפוליטית.
פיתויו של מימי

מימי, פועל סיצליאני המתעקש לתת את קולו למפלגה הקומוניסטית באזור בו המאפיה הסיצליאנית המפורסמת מטילה את חתתה על התושבים. לאחר שבגידתו של מימי מתפרסמת הוא נאלץ לעזוב את אישתו ולעבור לטורינו המתועשת, שם הוא מתאהב בחברה פיורה, פמינסטית וקומוניסטית המחפשת אהבת אמת.
ורטמולר נולדה ברומא למשפחה קתולית אדוקה ממוצא שווייצרי. בילדותה הייתה מרדנית מאד, וסולקה מיותר מ-12 בתי ספר קתוליים שונים, ונרשמה ללימודי תיאטרון חרף רצונו של אביה שתהיה עורכת דין. לאחר שסיימה את לימודיה תיירה באירופה במסגרת עבודתה כמפעילה בתיאטרון בובות. בעשר השנים הבאות היא עבדה בתיאטרון כשחקנית, במאית ומחזאית. במהלך תקופה זו פגשה בג'נקארלו ג'אניני, שבהמשך כיכב בכל סרטיה הגדולים. באמצעות היכרותה עם מרצ'לו מסטרויאני פגשה בפדריקו פליני ושימשה ב-1962 עוזרת במאי בסרטו "שמונה וחצי". בהמשך השנה ביימה ורטמולר את סרט הבכורה שלה "The Lizards", סרט שהרעיון המרכזי בו (חיי העוני של האיטלקים הדרומיים) היווה מוטיב חוזר בעבודות מאוחרות יותר. לאחר מכן זכו סרטיה להצלחה בינונית, אך ב-1972 השיגה ורטמולר הצלחה בינלאומית מתמשכת עם סדרה של ארבעה סרטים בכיכובו של ג'נקארלו ג'אניני. האחרון שבהם, "שבע היפהפיות" משנת 1975, קיבל ארבע מועמדויות לפרס אוסקר, והיה שובר קופות עולמי. ורטמולר היא האישה הראשונה שקיבלה מועמדות לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, וביחד עם ג'יין קמפיון, סופיה קופולה וקתרין ביגלו הן הנשים היחידות שהיו מועמדות אי פעם לפרס.

ויקיפדיה
 
07 פייר פאולו פאזוליני
הבשורה על פי מתי 
 

פזוליני מתרגם את האוונגליון עפ"י מתאוס הקדוש לסרט דתי-מרכסיסטי נטורליסטי על חייו של ישו, פגישותיו עם יוחנן המטביל והפצת תורתו. ישו מוצג כאיש פוליטי המונע ע"י הכעס על אי צדק חברתי. הנסים מוצגים כפשוטם, ללא הסבר. יופיו של הסרט נובע מהפשטות שלו, כשהנופים של איטליה והשחקנים החובבנים הופכים את הסיפור המוכר לאמין ומרענן.
דקמרון
 
הפרק הראשון בטרילוגיה הארוטית של פייר פאולו פאזוליני, המבוסס על שמונה סיפורים של בוקצ'יו. פאזוליני, בציור "פרסקאות" שכמו לקוחות מאלבומו של אחד ממבשרי אמנות הרנסנס, ג'יוטו, אף מגלם בסרט את דמותו של הצייר. העלילות לקוחות מחייהם של פשוטי העם והאצילים כאחד, המנסים לגמוע מהנאות החיים ולהתמסר לתאוותיהם.
סאלו או 120 ימי סדום

רגע לפני הירצחו, ביים פזוליני את גרסתו ל"מאה הימים של סדום" על פי ספרו השערורייתי של המרקיז דה סאד, ומיקם אותה באיטליה הפשיסטית. נשיא, דוכס, בישוף ושופט אוספים לטירה אחת כמה זונות משני המינים ומתעללים בהם עד זוב דם. אלגוריה מפחידה למשטר טוטאליטרי שהוא מיצג סאדו-מזוכיסטי מרתק. לא לבעלי לב חלש.
פאזוליני נולד בבולוניה, הידועה כאחת הערים השמאלניות ביותר באיטליה. הוא היה בנם של חייל, קרלו אלברטו, שהתפרסם בכך שהציל את חייו של מוסוליני, ושל מורה בבית ספר יסודי, סוזנה קולוסי. משפחתו עברה לקונליינו ב-1923 ולאחר שנתיים לבֶּלוּנו, שם נולד אחיו גואידלברטו. ב-1926 נאסר אביו בגלל חובות הימורים ואמו עברה לבית אביה בקזרסה, בנפת פורדנונה אשר במחוז פריולי. פאזוליני החל לכתוב פואמות בגיל שבע, בהשראת יפי הטבע בקזרסה. ב-1933 הועבר אביו לכלא בקרמונה ולאחר מכן לסקנדיאנו ומשם לרג'ו אמיליה. לפאזוליני היה קשה להתרגל למעברים המרובים, אבל הוא ניצל את זמנו לקריאת שירה ולקריאת ספריהם של דוסטוייבסקי, טולסטוי, שייקספיר, קולרידג', נובאליס והתרחק מהקנאות הדתית שבה גדל. בתיכון ברג'ו אמיליה פגש פאזוליני את מי שהיה לחברו הטוב הראשון, לוצ'אנו סרה. השניים נפגשו שוב בבולוניה, שם חי פאזוליני במשך שבע שנים שבהן השלים את לימודיו בתיכון. בתקופה זו, בה הוא טיפח תחומי עניין חדשים כמו כדורגל, ייסד פאזוליני קבוצה לדיונים ספרותיים יחד עם ארמס פריני, פרנקו פרולפי ואליו מלי.

ויקיפדיה
 
08 פייטרו ג'רמי
גירושין נוסח איטליה 
 

אציל סיציליאני מתאהב בדודניתו ומתכנן לרצוח את אשתו, מתוך ידיעה שהמשפט האיטלקי סלחני בכל הנוגע לרצח בת הזוג החוקית. סאטירה על חוקי הגירושין האיטלקיים ועל האריסטוקרטיה הדרומית הבטוחה בכוחה. בין הקומדיות הטובות ביותר של כל הזמנים. זכה בפרס האוסקר על התסריט הטוב.
פיתוי ונטישה
 
אגנס היא נערה בת 15 שנכנסת להריון מארוסה של אחותה הבגירה. כשהדבר נודע לאביהן, הוא מכה את הילדה נמרצות וגם את הגבר השובב, ודורש שישא את הנערה לאישה על מנת לא לבייש את המשפחה. הבחור הפוחז נבהל ובורח והאב העצבני זומם להורגו. וזו רק התחלת ההסתבכות. עם סטפניה סאנדרלי בתפקיד אגנס, וסארו אורזי.
איש פסי הרכבת

ג'רמי מגלם את דמותו של אנדריאה שסובל ממחלה מוזרה ונתקל בעימותים עם ילדיו. קשיי ההתמודדות מובילים לאלכוהוליזם ולאסונות נוספים, כולל בגידה בשביתת עמיתיו לעבודה. המבקרים השמאלנים כיסחו את הסרט כשיצא, מה שלא מנע ממנו לזכות בפרס המבקרים בפסטיבל קאן ובשלושה פרסים בסן סבסטיאן.
פייטרו ג‘רמי הינו מגדולי הקולנוע האיטלקי בשנות זוהרו. הפילמוגרפיה שלו מתפרשת על פני דרמות חברתיות אבל התחום שבו ממש התמחה הוא הסאטירות הקומיות העוקצניות. ‘גירושין נוסח איטליה‘ הוא אחת המשובחות והמלוטשות שבהן — ביקורת חריפה וחסרת רחמים על צביעות, פוריטניות וכללים חברתיים חסרי כל ערך. היום אפשר רק להתגעגע לזמנים שבהם סרט המתמקד בסוגיה לוקאלית הופך ללהיט בינלאומי ענק. ‘גירושין נוסח איטליה‘ הוא הסרט ששמו (באיטלקית: “דיבורציו א־ל‘איטליאנו“) העניק לקומדיה האיטלקית את שמה (“קומדיה א־ל‘איטליאנה“). והביקורות? כמעט כולן פה אחד הכתירו אותו כאחת הקומדיות הכי חכמות ומבריקות שיצאו מאיטליה. במשאל מ־1967 זכה בתואר אחת מתריסר הקומדיות העולמיות המשובחות של כל הזמנים. אחת הסיבות העיקריות נעוצה כמובן באיכויות המשחק שמספקים צמד כוכביו הראשיים. מרצ‘לו מסטרויאני באחד משיאי הקריירה מפליא לעשות בדמות האריסטוקרט בגיל העמידה — בטוח בעצמו, בכוחו, במעמדו, בצדקתו ובזכותו לנצל את זולתו.

ויקיפדיה
 
09 לוקינו ויסקונטי
רוקו ואחיו 
 

סרטו המופתי וזוכה האוסקר של לוקינו ויסקונטי בכיכובו של אלן דלון. ארבעה אחים ואמם עוזבים את עיר הולדתם בתקווה לשנות את עתידם הלא מבטיח, אולם המשפחה נקרעת כאשר שניים מן האחים מתאהבים באותה אשה ומכריזים על מלחמת עולם ביניהם. במקור צונזר הסרט בשל האלימות הקשה בו.
הארורים
 
אופרה קולנועית שערורייתית, מרהיבה ביופייה ומצמררת בתכניה, של הגאון האיטלקי, לוקינו ויסקונטי. משפחת תעשיינים גרמנית במסע אל תהומות הנשייה של הרייך השלישי, סטייה מינית וגילוי עריות כאלגוריה להתמוססות פוליטית. עם השחקן הקבוע (ובן זוגו) של הבמאי, הלמוט ברגר, דירק בוגארד ושרלוט רמפלינג.
הברדלס

מבט נוסטלגי על האריסטוקרטיה האיטלקית הנכחדת של איטליה במאה ה-19. סרט המופת של לוקינו ויסקונטי (הארורים) מביא את סיפורו של נסיך סיציליאני לנוכח השינויים החברתיים והאישיים שהוא עובר, כשבני מעמדו מאבדים מכוחם לטובתה של הבורגנות החדשה.
לוקינו ויסקונטי, דוכס מודרונֶה (באיטלקית: Luchino Visconti di Modrone;‏ 2 בנובמבר 1906 - 17 במרץ 1976) היה במאי תיאטרון, במאי קולנוע וסופר איטלקי, מאבות הנאו-ריאליזם האיטלקי. הוא נולד למשפחת אצולה עשירה (אחת מהעשירות בצפון איטליה) במילנו. בגיל 30 עבר לפריז והחל לעסוק בקולנוע כעוזר במאי שלישי בסרטו של ז'ן רנואר (Une partie de campagne (1936, הודות להיכרות עם ידידה משותפת, קוקו שאנל. לאחר סיור קצר בארצות הברית, שם ביקר בהוליווד, הוא שב לאיטליה להיות עוזרו של רנואר שוב, הפעם בסרט (La Tosca (1939, הפקה שהופסקה באמצעה בשל מלחמת העולם השנייה, ואחר כך הושלמה על ידי הבמאי הגרמני קרל קוך. ויסקונטי הצטרף, יחד עם רוברטו רוסליני ל-salotto של ויטוריו מוסוליני (בנו של בניטו מוסוליני, שהפך באותה תקופה לפטרון הקולנוע ואומנויות אחרות) ושם, ככל הנראה, פגש גם את פדריקו פליני. יחד עם ג'אני פוצ'יני, אנטוניו פייטרנג'לי וג'וזפה דה סנטיס כתב את התסריט לסרטו הראשון כבמאי: Ossessione ("אובססיה") (1943), סרט הנאו-ריאליזם האיטלקי הראשון.

ויקיפדיה
 
10 רוברטו רוסליני
רומא עיר פרזות 
 

סרטו של רוברטו רוסליני עוקב אחר שחרור איטליה מידי השלטון הפשיסטי והכיבוש הגרמני בידי הכוחות האמריקנים. רוסליני בונה את הסרט מסיפורים שונים של גיבורים עממיים באיטליה מוכת הפשיזם. צילומי הרחובות ללא תאורה וללא תפאורה השפיעו על רבים מיוצרי הקולנוע החל משנות החמישים. עם אנה מניאני הגדולה.
סטרומבולי
 
אינגריד ברגמן נכנסת לדמותה של פליטה מאחת המדינות הבלטיות, שנישאת לדייג איטלקי בכפר קטן למרגלותיו של הר געש. הסביבה החדשה העוינת והאיום הוולקאני, לא תורמים למצבה הנפשי המעורער. הסקנדל סביב הרומן מחוץ לנישואין של הבמאי והשחקנית וההריון של ברגמן, הובילו לחרם אמריקאי על הסרט.
גנרל דלה רוברה

בסרט המתרחש על רקע מדינת החסות הגרמנית של מוסוליני בצפון איטליה, בימיה האחרונים של המלחמה. מתחזה לוקח כסף ממשפחותיהם של שבויים בהבטחה להביא מידע על יקיריהם. לאחר שהגרמנים עוצרים אותו, הם נותנים לו אפשרות להשתחרר תמורת שיתוף פעולה עם הגסטאפו.
רוברטו רוסליני (באיטלקית: Roberto Rossellini; ‏8 במאי 1906 - 3 ביוני 1977) אחד הבמאים החשובים בתולדות הקולנוע האיטלקי, מחלוצי המסורת הקולנועית שנוצרה באיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה, הנאו-ריאליזם האיטלקי. נולד למשפחה בורגנית ברומא. התבגרותו עברה עליו בצל משטר הפאשיזם האיטלקי, ובשנות ה-30 לחייו החל לעשות סרטים. ב-1938 הכין יחד עם חברו ויטוריו מוסוליני (בנו של בניטו מוסוליני), סרט תעמולה בשם Luciano Serra Pilota שהראה סימנים ראשונים של נאו ריאליזם. ב- 1945 ביים את רומא עיר פרזות. הסרט הפך לסנסציה בעולם כולו, בהמשך ביים, כחלק מ"טרילוגיית המלחמה" שלו, את Paisà, ואת Germania anno zero ("גרמניה שנת אפס"). רוסליני שילב בסרטיו גם מלודרמה ולכן מעולם לא נחשב לבמאי "נאו ריאליסטי" לחלוטין. היומרה שלו הייתה לתאר את האנשים כפי שהם, להבין מציאות ולא ליצור אותה. ב-1949 התחתן עם הכוכבת ההוליוודית אינגריד ברגמן. סרטיהם המשותפים נחשבו כישלון הן בקופות והן על ידי המבקרים. החל משנות ה-60 הקדיש את מרצו לסרטי טלוויזיה על מדע והיסטוריה.

ויקיפדיה
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
 כל הזכויות שמורות למפעיל האתר www.poems.co.il

צמיד מידע רפואי מוצרי פרסום מסגרות לתמונות הדפסה על כובעים | שרוכים מודפסים | הדפסה על חולצות