של רוברט י.  |  This is Kafa Style  |  כביש מספר ארבע  |  עשרת הגדולים  |  100 שירי אהבה  |  תרגומים  |  הורוסקופ שבועי  |  

התחברות לחברים


דף הבית >> השירים והסיפורים >> של mojo >> לא תמיד פחדתי מהחושך
 
 

לא תמיד פחדתי מהחושך
הייתי גיבור
ככה אמא תמיד טענה, ילד גדול שלי היא תמיד אמרה בקול מרגיע כזה
ושתבינו הייתי בסך הכל בן 4 וחצי .
הייתי הולך לישון ואומר לה שזה בסדר אמא את יכולה לכבות את המנורה
אני כבר לא ילד קטן.
ובדיוק לפני שהדלת נסגרת לגמרי
כל לילה מחדש הייתי שואל אותה.
והיא לא היססה לרגע להגיד שהיא תמיד תבוא לכסות אותי
בכל לילה.
למה שאני יעזוב, אתה רוצה שאני אעזוב
לא אמא ברור שלא.
אז יופי , לך לישון חמוד ונדבר מחר.
אני זוכר את המנורה עם ההדפס המטופש של גארפילד על השידה בקצה החדר
אני יכול להשבע ששמרתי אותה והיא נמצאת איפשהו בבית החדש.
רק אני ואתה בחור
בבית חדש, התחלה חדשה אבא אמר
חודשיים אחרי שאמא עזבה
אני לא כועס,
אם אלוהים קרא לה הוא בטח היה ממש צריך אותה.
אחרת למה שאמא תעזוב
היא אמרה שהיא לא תעזוב , שהיא אף פעם לא תעזוב
ואמא, אמא אף פעם לא שיקרה.
עד היום אני לא בדיוק יודע מה קרה, כל פעם ששאלתי
אבא היה אומר לי להפסיק לשאול ושאמא כבר לא תחזור
נשאר לנו אחד את השני וזה הכי חשוב הוא היה אומר בקול חצי מרוגז.
אבא לקח את זה קשה ,ראו עליו, אבא אף פעם לא עשה את הדבר הנכון .
הוא התחיל לשתות וגם עזב את העבודה הישנה שלו
ועבר לעבוד באיזה מפעל, לא טרחתי לשאול אותו של מה. כי זה כנראה היה נגמר בזה לא עניינך ולך לחדר.
מאותו היום זה וכאילו הפכתי להיות בובה
בובת עצבים, גם הדמעות הפסיקו להגיע באיזשהו שלב. על טעויות צריך לשלם הוא היה אומר תמיד
אני לא כועס,אם אבא עושה משהו כנראה ויש לו סיבה. זה אבא, אבא שלי.
לא תמיד פחדתי מהחושך
אבל הוא התחיל לסמל דברים חדשים
ידעתי שכאשר מגיע הלילה אבא חוזר מהעבודה בערך ב6
6 וחצי אם היה לי ממש מזל באותו היום.
הייתי מתיישב עם חיוך טיפשי על הכורסא של אבא, היא הייתה רק של אבא
לראות את התוכנית האהובה עליי בטלווזיה עד הסוף ממש עד הכתוביות כמו ילד רגיל. עם קערת פופקורן ענקית על הברכיים , על הכורסא,הכוסרא של אבא.
תמיד עצרתי באמצע, והבדיחות האחרונות כבר לא הצחיקו אותי
כל קול מכונית היה עוצר את הנשימה שלי.העדפתי כבר לשכב במיטה. ולבהות בתקרה
זה הרבה זמן,וזה זמן שעובר. הזמן תמיד יעבור בסופו של דבר.
רק שאצלי הזמן עבר לאט.לאט.לאט. לאט מדי.
בבית ספר הייתי תמיד הילד , שמועד יחסית הרבה , למישהו שיש לו שתי רגליים יציבות
אנשים תמיד שאלו מזה הסימנים האלה .
מהכדורגל מהכדורגל, אני שחקן שמתאבד על המגרש.אמרתי
לקראת סוף התיכון כולם התחילו לקבל צווי גיוס
וגם שלי לא איחר להגיע.
שמחתי .מזה שמחתי,
לקבל הזדמנות להיות קצת רחוק,לפתוח דף חדש .
הייתי ילד נבון גם בבית ספר תמיד השקעתי לא היה לי משהו אחר
לא הכרתי משהו אחר.
לא היה ממש אכפת לי לאן להתגייס אבל תמיד ידעתי שאני אתגייס לקרבי
אני גיבור
זה לא אני חושב זה אמא אמרה.
אבא חתם לי, הסתכנתי מאוד ששיקרתי לו אבל הייתי חייב .
אני כאן לא נשאר אמרתי לעצמי בלב.
הימים הראשונים בטירונות היו קשים, לכולם לא רק לי
סגרנו כבר על השבוע הראשון.
כולם היו מבואסים שהם לא יחזרו הביתה . וגם אני שיחקתי אותה
כאילו זה מבאס שלא נחזור הביתה לארוחת שישי. למרות שאף פעם לא ידעתי באמת מזה ארוחה משפחתית.
מה יכולתי כבר להגיד . שלא מחכה לי כלום בבית
או יותר נכון מחכה לי משהו שאני לא ממש רוצה לפגוש
אני לא רוצה להיות מסכן . אני לא מסכן.
אחרי שבועיים . של ריצות תיזוזים ומטווחים הגיע סוף שבוע . האווירה בבסיס הייתה שמחה
יוצאים הביתה .
אני מניח שזה תמיד מרגש לצאת הביתה בפעם הראשונה . אולי כן ... לא בשבילי
עם מדים ירוקים ונשק מצוחצח. שאת החגורה שלו אנחנו שפצרנו בעצמנו.
אני לא יודע למה אבל יצאנו חמשוש באותו סוף שבוע.
עוד יום לסבול . מה יכולתי כבר לעשות להשאר לישון ? ומה ישאלו מה יגידו כולם.
למזלי אבא לא חזר הביתה באותו חמישי . ואני ישן עם הנשק שלי מתחת לכרית
בדיוק כמו שאמרו לנו,טוב לא בדיוק . אבל רציתי שהוא יהיה קרוב אליי
חשבתי על זה הרבה . גם בלילה שבין חמישי לשישי היה לי חלום . אני מניח שאתם יודעים על מה
אבא חזר בבוקר למחרת . שיכור ומסריח בשעה 10 בערך
אני זוכר את כל הפרטים כי אני חושב שמכה כזאת לא קיבלתי אף פעם בחיים
איפה היית סמרטוט . למה לא חזרת הביתה שבועיים. ואני משפיל ראש במבט מתנצל
סליחה לא התכוונתי . הייתי צריך להתקשר.
שישי עבר די מהר את רובו ביליתי במיטה, עוד פעם חזרו החלומות הפעם שלושה
הם היו די שונים אבל לכולם היה די את אותו סוף.
תמיד הייתי בחור מסודר והכנתי את התיק לראשון כבר באותו היום , ראיתי את המנורה הישנה זרוקה בארון שחיפשתי גופיה. אולי אמא מנסה להגיד לי משהו חשבתי לעצמי , והראש דופק .
והיום, היום כבר שבת . ומחר חוזרים לבסיס.
משהו צריך לקרות . זה לא יכול להמשך ככה, זה לא עוזב וזה גם לא יעזוב.
אני יודע שאני צריך לעשות משהו. כבר לא אכפת לי מכלום.
את הצהריים ביליתי בלכתוב את המכתב הזה ועכשיו כבר 6 בערב. זה לא קל לעלות זכרונות בזמן שכל כך הרבה מחשבות רצות בראש .
אבא יושב לו בסלון על הכורסא שלו ורואה את התוכנית שאני כל כך אוהב
זה לא הוגן. הוא אפילו בטח לא מבין מה קורה שם.
השמיים כבר חשוכים
הדלקתי את המנורה , את המנורה עם ההדפס המטופש של גארפילד על פניה
לא תמיד פחדתי מהחושך , וגם עכשיו אני מרגיש משהו שונה.ואני יודע שמשהו צריך לקרות
אנשים עושים טעויות וגם אבא עשה .
בעודי רושם את המילים האלו אני טוען את הרובה המצוחצח שאני ניקיתי בכל יום במשך 15 דקות
ב6 וחצי זה יקרה
אני אצא מהחדר , אני משער שהרבה מילים לא נחליף
אני אגיד לאבא שאני לא כועס, אני רוצה שהוא ידע את זה.זה חשוב לי
על טעויות צריך לשלם ככה הוא תמיד אמר
אבל אני
אני לא יהיה רוצח ,
היריות שישמעו למרחוק יהיו הכדורים שיפילו אותי אל הרצפה , אולי סוף סוף אני אפגוש את אמא יש לי כל כך הרבה לספר לה.
את העונש שלו אבא כבר יקבל
את הפרצוף של הבן שלו והדם שמרוח על הכורסא שסימלה יותר מהכל כח .
וכשהנשק עוד טעון ומונח לו שם לידי.
אני בטוח שהפעם אבא יעשה את הדבר הנכון.
אני גיבור.
זה לא אני חושב ככה
זה אמא תמיד אמרה.


כתב mojo עלה לאתר 28 בנובמבר 2009

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
 כל הזכויות שמורות למפעיל האתר www.poems.co.il

צמיד מידע רפואי מוצרי פרסום מסגרות לתמונות הדפסה על כובעים | שרוכים מודפסים | הדפסה על חולצות