של רוברט י.  |  This is Kafa Style  |  כביש מספר ארבע  |  עשרת הגדולים  |  100 שירי אהבה  |  תרגומים  |  הורוסקופ שבועי  |  

התחברות לחברים


דף הבית >> כביש מספר ארבע >> הרגע הקסום
 

כל הזכויות שמורות למחבר הספר "כביש מספר ארבע"

 
תמיד יש סוף לאהבה, נכון זוהר
אם תסביר למה אתה מתכוון אולי אוכל לענות
ואם לא אסביר אז לא תהיה לך תשובה, משהו משלך, ככה ספונטאני, מה אתה חושב על המשפט הזה בלי שאני אגיד קודם למה אמרתי את המשפט הזה ומאיפה הוא בא
אתה שוב משחק, מה זה משנה מה אני חושב על זה ביחס אליי, אנחנו פה בשבילך
אבל זה לא פייר, אני רוצה משהו ממך, משהו שלא קשור אלי, משהו אישי על זוהר
ומה זה ייתן לך?
לא יודע, אולי יותר מרחב נשימה לספר לך, אולי כך אגלה שאתה חבר שלי.
אבל אני באמת חבר שלך
מה אתה רוצה לדעת?
יש לך ילדים?
כן, שניים
אתה נשוי או גרוש?
נשוי
אתה אוהב אותה?
כאן כבר זוהר צוחק, מכיר את כל המשחקים שלי, המניפולציות המפורסמות, להטוטי הליצן שבי, משחקי המילים והמחשבה, הניסיון הנואש לתפוס אחיזה על לב של מישהו אחר
בוא נחזור אליך
למה תמיד יש סוף לאהבה?
אתה חושב שתמיד יש סוף לאהבה
לא אמרתי, היות ואתה פתחת בשיחה הזאת, אולי תמשיך.....
 
סוף לאהבה
שיר
לב פצוע בצד הדרך
אולי תאספי אותו
אולי תיקחי אותו אילייך כמו חתול עזוב, אולי תתני לו חלב ומעט גבינה
אולי תקטפי אותו כמו פרח ותניחי באגרטל ואנא אל תשכחי להוסיף לו מים
אולי תאספי אותו באוטו ותורידי אותו בצומת הבא, בסמטה הבאה, בחוף הים
הכל, הכל, אבל רק לא
רק לא להתעלם
לא להסיט מבט מהדרך
כאילו איננו שם
כאילו היה קבצן
כאילו העולם ממשיך בשלו
ואין בכלל לב פצוע בצד הדרך
מישהו בכלל ראה אי פעם לב פצוע בצד הדרך?
 
זוהר אתה יודע שיש רגע קסום שנקרא סוף האהבה.
רגע קסום? איך בסוף האהבה יש רגע קסום?
 
שחור, מתוק שלי, בוא עלה נמק פרט והסבר.
 
תראה זוהר, הרי כל סיפור אהבה סופו להסתיים, אבל אני חייב להיות הראשון שיסיים אותו, הרי לא יתכן שמישהי תעזוב אותי לפני שאהיה מוכן לנטישה, אז אני בשיא גאונותי אביא את רגע הסיום בכוחות עצמי, ליבי, מוחי, נשמתי , אדאג לכך שהיא תנטוש אותי כשהיא חושבת שהיא סיימה את סיפור האהבה למרות שאני ורק אני הבאתי לסופו של הסיפור.
 
זוהר מחייך, זוהר יודע שזאת תובנה חשובה להמשך הדרך.
 
איך אתה עושה את זה בדיוק?
 
אה, יש מספר דרכים, דרך אחת זה לקנא, רוב הנשים אוהבות שגבר מקנא להן אבל עד רמה מסוימת, הרמה בה זה רק מחמיא, הרמה בה הן מאמינות שהוא מקנא כי הוא אוהב ואכפת לו, אבל אז הקנאה הופכת להיות מעיקה, הקנאה באה להראות בעלות רכושנות, רוב הנשים לא אוהבות שמישהו רואה בהן חפץ או רכוש ואז הקנאה הופכת להיות מעיקה וטורדנית, המוסיקה הופכת להיות צורמת, המילים נשמעות כל כך רעות.
 
כל כך רעות?
 
כן זה כבר שלב אחר, השלב של להיות רע ופוגע, מצד אחד עדיין לשמור עליה ומצד שני להתנהג חרא, להיעלם, לחזור, לומר מילים קשות כמו, את לא אוהבת אותי, את רק חושבת שאת אוהבת אותי, אם היית אוהבת אותי, היית רוצה להיות רק איתי, איך זה שאת לא רוצה להיות רק איתי, איך זה שאת לא רוצה לקום כל בוקר לצידי, איך זה שיש לך כל כך הרבה ידידים, איך זה שנועם ואת מתחבקים כאילו אתם מנהלים רומאן, אל תגידי שהוא חבר ילדות, כל הגברים רוצים לזיין, אני רואה איך הוא מסתכל עלייך, שנשפכת מהוודקה ראיתי שאת מחפשת אותו, איך את לא מרגישה כמוני, להיות רק איתך ורק איתך ורק איתך ולא לרצות אף אחד אחר.
 
זה הרגע שלפני הרגע זוהר
 
כי הרגע שעוד מעט יגיע כבר יגרום לה להתפוצץ, לבכות, לא להבין מה קרה לאיש האוהב שחשבה שנתן לה את הלב שלו ופתאום מתגלה איש רע.
 
הרגע בו היא זורקת לתיק שלה את כל החפצים המפוזרים בבית, המסרק, התחתונים, הספר של ריצ'ארד באך, הטמפונים, כלי האיפור, הגלולות, הטי שירט התורנית, הג'ינס הקרועים, ניירות, מסמכים, תקליט אחד שהביאה איתה Hang on Sloppy של דיוויד פורטר וכן כמובן מספר שירים שכתבתי לה, הנה הרגע מגיע, התכוונת לכל השירים האלה, באמת התכוונת למילים החמות והאוהבות שכתובות כאן?
יכול להיות, לא יודע, הייתי עיוור מאהבה כנראה, לא יודע.
והדמעות זולגות יחד עם קו האיפור השחור, והיא כבר ליד הדלת, הטריקה נשמעת יופי בחדר המדרגות, מאחורי הדלת הטרוקה אני עומד רגע בשקט ו....
 
הרגע הקסום הגיע!
 
הרגע בו אני יודע בוודאות מוחלטת שהיא הייתה אמורה לעזוב אותי, כולם עוזבים אותי, היה ברור שהיא תעזוב אותי, היא פשוט לא ידעה את זה או שלקח לה זמן להבין את זה, אבל בכל מקרה היא הייתה מגיעה לזה מתי שהוא בכוחות עצמה, אני הייתי צריך להראות לה את הכיוון הנכון.
 
וזה הרגע הקסום שלך?
 
לא רק, הרגע הקסום כולל טלפון לעמוס או לגלית או למיכל "היא עזבה אותי", מה באמת? אתה רוצה שנבוא לארח לך לחברה? לא, זה בסדר, אני אשב לכתוב קצת.
 
וזה הרגע הקסום
 
אני יושב לכתוב וממלא מחברת שלמה, על אהבה, אכזבה, נטישה ומנקה את הלב, הנשמה, המח, מכין את כל המערכת הנפשית לסיפור הבא, זה יקח אולי שבועיים של רחמים עצמיים עד שאתחיל במסע הכיבוש הבא לתלות עוד לב בארון הלבבות שלי.
 
אתה לא יכול להגיד שלא אהבת אותה בכלל, לא יתכן שהלב שלך לא היה מעורב בסיפור הזה, זה ממש לא הגיוני, מה שהגיוני זה שאתה מאמין שכולם יעזבו אותך יום אחד כמו שעזבו את הילד לגדול לבד, כמו שנטשו אותך להתמודד עם כעס ושנאה, כאב ורחמים וכל שלל הרגשות לבד, לגמרי לבד.
 
אולי אהבתי אותה זוהר, אולי אהבתי, אני חושב שאהבתי, אבל זאת הבעיה, אני חושב, חושב זה לא אוהב, חושב בא מהמח, אוהב בא מהלב, לא?
 
אני לא יכול לענות על זה במקומך אבל דבר אחד אני מבטיח, אני לא נוטש אותך.
 
עוד חמישים דקות חלפו להן ויצאתי מחדרו,  אך מספר ימים השאלה תהדהד בי ותנקר בי אך בו זמנית מין שלווה תנחת עלי כאילו מצאתי את התשובה, כאילו אני יודע את התשובה, כאילו אני מוצא לי דלת חדשה ועובר בה.

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
 כל הזכויות שמורות למפעיל האתר www.poems.co.il

צמיד מידע רפואי מוצרי פרסום מסגרות לתמונות הדפסה על כובעים | שרוכים מודפסים | הדפסה על חולצות